סינים על קצות האצבעות: ראיון עם הרקדן הסיני שן יונג-פו*
כשצפיתי בימים אלה בסרט החדש הרקדן האחרון של מאו, נזכרתי בשן יונג-פו (Chen Yong-fu) חברי ללימודי המחול באקדמיה לאמנויות הבמה בהונג קונג. כמו "הרקדן של מאו" גם יונג-פו הוא רקדן ומורה לבלט מבייג'ין, שזכה במילגת השתלמות. אבל זה היה בתקופה אחרת – שנת 1992; במקום אחר – הונג קונג שהיתה עדיין מושבה הבריטית; ובסוגת מחול שלא היתה נפוצה עדיין בסין – מחול מודרני. גם אז, כמו בתקופת מאו, היציאה מסין ללימודים בארץ אחרת לא היתה דבר של מה בכך, ורק מתי מעט זכו לכך.
כשסיימתי את לימודי באקדמיה בהונג קונג הגיעה לאוזני שמועה מרעישה שהגיע סטודנט מסין ללמוד מחול מודרני. התופעה היתה יוצאת דופן באותו הזמן, מכיוון שסין היתה עדיין מדינה סגורה יחסית ולכן לא נחשפה להתפתחויות החדשות של המחול במערב, כמו המחול המודרני. הרוחות החדשות חדרו לסין בהדרגה מערים בדרום סין כמו גואנדונג (Guandong), שהיו קרובות לגבולה של הונג קונג הבריטית. המורים האמריקאים שלימדו באקדמיה בהונג קונג – כמו רוז ניומן ותום בראון – הוזמנו לאקדמיה בגואנדונג כדי ללמד מחול מודרני, והסינים התאהבו.
המחול בסין הוא אמנות עתיקת יומין ועתירת מסורת, הקשורה ל"אופרה של פקין" הממוקמת בבירת סין, בייג'ין. המערב (אמריקה ואירופה) נחשף לראשונה ללהקות של האופרה הסינית המסורתית בראשית שנות ה-50. המסיכות, הזמרה המיוחדת במינה ובעיקר סגנון התנועה האקרובטי עוררו התפעלות גדולה.
מראשית שנות ה-50 נפתחו בסין בתי ספר לבלט קלאסי, שהושפעו מהקרבה האידיאולוגית בין סין העממית לברית המועצות באותו הזמן. מורים ידועי שם ממוסקבה ולנינגרד נשלחו אז לסין, ללמד את שיטות הבלט הסובייטי. בהמשך נותקו הקשרים ההדוקים בין רוסיה לסין, ושוב מסיבות אידיאולוגיות, אבל לימודי הבלט נמשכו בסין עד "מהפכת התרבות" של מאו דזה-דונג (1966-1976). המהפך הפוליטי והתרבותי שהתרחשו בתקופה זאת שמו קץ, בין השאר, לכל השפעה מערבית. בשנת 1976 לאחר מותו של מאו סולקה "כנופיית הארבעה", קבוצת המנהיגים של המהפכה, שעמדו בראש אותה "מהפכה" אכזרית והרסנית ופוזרו "המשמרות האדומים". בהדרגה שבו בתי הספר לבלט לפעול.
בחירתו של יונג-פו ללמוד מחול מודרני היתה יוצאת דופן, ובדרכה סימלה צעד נוסף בהתקרבות התרבותית ובפתיחות של סין למערב. רציתי לשמוע וללמוד על פניו של המחול בסין כיום (אז), וכיצד ולמה החליט יונג-פו ללמוד מחול מודרני. הראיון עמו התקיים באקדמיה במאי 1992 בעזרתה של חברה ללימודים צ'ריסה לי (Charissa Lee) שסייעה בתרגום.
ספר על עצמך, היכן למדת ריקוד?
בגיל 14 התחלתי ללמוד ריקוד. בשנת 1974 נלקחתי מעיר הולדתי שאנשי לבייג'ין ושם בבית הספר למדנו באלט קלאסי, ריקוד סיני, אבל לא מחול מודרני. באותם זמנים לא היה קיים מחול מודרני בסין. גם כיום אין מחול מודרני בסין, אלא בגואנדונג ושמה להקת מחול בן זמננו, קנטון. למדתי 6 שנים בבייג'ין, ולאחר סיום לימודי נשלחתי על ידי הממשלה להיות רקדן בלהקה. בסין אין אני צריך למצוא בעצמי מקום עבודה, הממשלה מחליטה לאיזו להקה עלי להשתייך לאחר תום לימודי.
היית רקדן?
רקדתי 4 שנים באופרה של פקין. לא הייתי מעוניין כל כך לרקוד בלהקה זאת, משום שהבלט היווה רק רקע לאופרה עצמה. זאת לא להקת בלט רגילה. אבל לא היתה לי אפשרות בחירה.
איזה סוג של אופרה העלתה האופרה של פקין, סינית או מערבית?
רקדתי שם אופרה זרה [מערבית] בשפה הסינית. לאחר 4 שנים חזרתי לבית הספר לריקוד בביג'ין ושם השתלמתי בהוראה. כיום אני מורה לבלט בבית הספר למחול בבייג'ין ולאחר שאחזור מהונג קונג אמשיך ללמד שם בלט.
האם אתה מלמד בלט או מחול מודרני?
עד שהגעתי להונג קונג הייתי מורה לבלט. לאחר מהפכת התרבות קיימת בסין מדיניות "הדלת הפתוחה", ולהקות מחול זרות וביניהן להקות מחול מודרנית מגיעות לסיורי הופעות. כך החלו להתוודע בסין על המחול המודרני, וכיום גם כמורה לבלט אני יודע על המחול המודרני. הגעתי לאקדמיה על מנת ללמוד מחול מודרני במסגרת חלופי סטודנטים בין סין להונג קונג. האקדמיה בהונג קונג הזמינה שני רקדנים גברים מסין לבוא וללמוד כאן מחול מודרני.
מדוע נשלחת להונג קונג?
בבית הספר למחול בבייג'ין אין מגמה למחול מודרני, אלא בלט וריקוד סיני. הם מעוניינים שתהיה להם מגמה למחול מודרני בבית הספר ולכן שלחו אותי ללמוד מחול מודרני על מנת שאוכל ללמד זאת כשאחזור. לקבל את ההזדמנות להגיע להונג קונג זה לא דבר של מה בכך. בסין לא כל אחד יכול לבחור היכן הוא רוצה ללמוד.
האם תוכל להשתמש בסין בכל מה שלמדת פה באקדמיה?
שן: אני נמצא בהונג קונג רק שנה ומחצה ולמדתי הרבה מאוד. רכשתי את יסודות המחול המודרני, ואני מכיר סגנונות שונים. למדתי אצל רוז ניומן, כוריאוגרפית ומורה מניו יורק, המלמדת בסגנון אישי המשלב כמה סגנונות עכשוויים. למדתי גם אצל טאקאקו שהיתה רקדנית בלהקת גראהם. יתכן שבשלב מאוחר יותר, ידע שזה שאביא איתי יוכל לעזור בהקמת מגמה למחול מודרני בבית הספר בבייג'ין.
האם תנסה להקים להקה מודרנית?
לא עכשיו, עדיין קשה להקים להקת מחול ביוזמה פרטית מאחר וכל להקות המחול הן ממשלתיות. רק אם הממשלה תחליט להקים מגמה למחול מודרני בבית הספר, אולי אפשר יהיה להקים להקה. כיום מגיעים אלינו מורים מחו"ל בהזמנת הממשלה. להקת המחול המודרנית היחידה שפועלת כיום נמצאת במחוז קנטון. הם מחקים את סגנון הלהקות הזרות, ועדיין אין להם סגנון משלהם.
האם תוכל לספר מה קרה למחול בסין בזמן מהפכת התרבות ב-1966?
במהלך חמשת השנים האחרונות של מהפכת התרבות, כל הכוריאוגרפיות נעשו על מנת להאדיר את שמו של היו"ר מאו ולמטרות תעמולה. הסגנון הפופולרי הוכתב על ידי אשתו הרביעית של מאו דזה-דונג, ג'יאנג צ'ינג. לא רק שלא לימדו באלט קלאסי, אפילו מחול סיני לא למדו. הותר ללמוד ולרקוד רק מחול פולקלורי, וכמובן שלא לימדו מחול מארצות זרות. כולם למדו את אותם המחולות הבודדים. באותו הזמן אפשר היה לראות בסין רק סוג אחד של ריקוד, "מחול עלילתי". היו מספר בלטים סיניים כשהרקדניות על פוינט אך אוחזות רובים בידיהן.
ריקודים מפורסמים באותה תקופה היו פלוגת הנשים האדומה או הנערה בעלת השיער הלבן. היה סגנון אחד מוכתב שהיה פוליטי ולא תרבותי, ולא היה מקום ליצירתיות ולפירוש אינדיבידואלי. כולם רקדו ויצרו רק לפי הנחיות המפלגה, והיו צריכים לקבל את אישור הפקידים.
מה היה במחול לפני מהפכת התרבות?
הבלט הגיע לסין לפני כ-37 שנה, בשל הקשרים ההדוקים שלה עם רוסיה הקומוניסטית. הרוסים שלחו מורים לבלט לסין, והם החלו להכשיר רקדנים ומורים לבלט. הרקדנים הראשונים נבחרו מתוך שורות הצבא וקבוצות שונות שערבו יחד. כל זה נעשה בסין, כשבנוסף הגיעו להקות בלט מרוסיה לסיורי הופעות בבייג'ין.
מה קרה עם ריקודי הפולקלור בסין בזמן השלטון הקומוניסטי?
קיים מספר רק של ריקודי פולקלור, שמקורם במיעוטים הרבים ברחבי סין. הממשלה מעודדת מורים למחול ושולחת אותם לפרובינציות שם הם לומדים את הריקודים המיוחדים לאיזור ומביאים אותם חזרה לאקדמיות. אם לפני כן ריקוד הפולקלור נרקד על ידי כל אנשי הכפר, ולא כאמנות במה, הרי משהובא הריקוד לאקדמיה, הוא שונה, על מנת שיוכל להתאים לצרכי הבמה.
האם מלמדים בסין גם כוריאוגרפיה?
כן, כיום מלמדים בסין איך ליצור ריקודים, ויש אנשים שסיימו את לימודיהם בנושא זה. המורים הם בחלקים סינים, רוסים ואמריקאים.כיום קיימות בסין 3 להקות בלט חשובות, בבייג'ין, בשנחאי ובסאן-יואה. לכל שלושת הלהקות יש כוריאוגרפים משלהם, והם מחברים בלטים תוך שימוש ביסודות מהתרבות הסינית. אני מאמין שהסינים ימשיכו לפתח את הבלט בסין, תוך שימת דגש על הסגנון הכוריאוגרפיה והרקדנים שלהם.
האם יש קהל גדול למופעי המחול?
לרוב האנשים בסין אין הרבה כסף ופנאי. גם מבחינה מנטאלית, האדם הממוצע עסוק בדאגות פרנסת משפחתו. אלה שבאים לצפות בהופעות, הם אלה שמצבם הכלכלי סביר.
האם מלמדים ריקוד בסין במערכת החינוך הרגילה?
לא. בבית הספר הסיני ניתן ללמוד רק ספורט. ילדים מוכשרים נשלחים בגיל מאוד צעיר (מגיל 7) ללמוד בבתי ספר מקצועיים, שם לצד לימודי הריקוד הם לומדים לימודים רגילים.
האם קיים סגנון בלט סיני מקורי?
הרוסים יצרו את הכללים כיצד לאמן רקדני בלט על פי האסתטיקה המערבית. הם קבעו מה האורך האידאלי של רגל או זרוע, לרקדן בעל "פרופורציות אידאליות". לא האסתטיקה הסינית קבעה זאת, והם לא התייחסו לגוף הסיני השונה מהגוף הרוסי. בבלטים שנוצרו בשנים ההן, הושאלו רעיונות מהפולקלור הסיני, נלקחו תנועות מאמנות הלחימה הסינית – קונג פו – ומהאופרה הסינית, וכך נוצר סגנון "בלט סיני קלאסי".
© 2010, הניה רוטנברג
*הראיון "סינים על קצות האצבעות" בגרסתו המקוצרת פורסם במחול בישראל, 4, אוקטובר 1994, עמ' 38-36.
