היי שלום גילה טולידאנו
בחודש אוגוסט 2009 נפגשתי בפעם האחרונה עם גילה לשיחה ארוכה. למרות מחלתה הקשה, הכאבים הפיסיים והקשיים נפשיים שהביאה עליה המחלה – גילה בחרה לדבר על אמנות המחול של שרה לוי-תנאי ועל תיאטרון-מחול ענבל שנמנתה בין מייסדיו ואותו ניהלה במשך שנים רבות. השיחה עם גילה, אשה חריפה ונדיבה, יוזמת ומבצעת, נסובה סביב "החלום", כפי שהגדירה את הפרויקט, שידעה שלא תוכל להגשים בעצמה.
תחילת מימושו של "חלום" המיוחד הזה היה בינואר 2008 בפגישה עם גילה ואילנה כהן – רקדנית, כוריאוגרפית ומנהלת אמנותית לשעבר של תיאטרון-מחול ענבל. הגעתי לפגישה בתל אביב בלי שמץ מושג על מטרתה. למרות כל התסריטים שהעברתי בראשי, הופתעתי לשמוע מגילה הצעה לקחת חלק בפרויקט שיעסוק בשפה התנועתית של שרה לוי-תנאי, במסגרת בית הספר לאמנויות המחול במכללת סמינר הקיבוצים. גילה הצליחה להדביק את כולנו בחדוות היצירה בפרויקט המתקיים משנת 2008 בסמינר הקיבוצים, ובו סטודנטים ומורים לומדים, רוקדים וחוקרים את שפת התנועה ויצירתה של שרה לוי-תנאי. פרויקט זה מהווה סגירת מעגל לפעילותה ארוכת השנים של גילה, שהיתה קשורה בעיקר בהסטוריה של תיאטרון-מחול ענבל, אבל לא רק.
גילה, שהיתה חלק מהקבוצה הראשונה של מדריכי ריקודי עם בסוף שנות ה-40, התוודעה לשרה שבאה ללמד את דור המדריכים החלוץ את הצעד התימני. שרה הזמינה אותה להצטרף לארגון הקבוצה הקטנה שגיבשה, שבעה רקדנים שלימים יהוו את הגרעין של מה שיהיה תיאטרון-מחול ענבל (הוקם בשנת 1949). המפגש הזה היה למפעל חייהן של שתי הנשים – שרה היוצרת וגילה מארגנת ומספקת לשרה תנאים מתאימים לכשרון היצירתי הפורץ.
לאחר שנים סוערות – עליות ומורדות, משברים והתגברות עליהם בניהול הלהקה – החליטה גילה לפרוש מהניהול האדמיניסטרטיבי של ענבל. באחת משיחותינו היא סיפרה שפרישתה נבעה מכך שהבינה שהעניינים בלהקה הגיעו למבוי סתום מכיוון שלא התאפשרה התפתחות של דור צעיר של יוצרים שיוכלו לשמור על הרלוונטיות של הלהקה גם בעתיד.
אבל לא אשה כגילה שתשב בחיבוק ידיים. לאחר פרישתה מענבל, היא סייעה לגיורא מנור בהוצאת השנתון מחול בישראל, ובשנת 1984 הצטרפה לעמותה של הספרייה למחול בישראל, שזה עתה הוקמה. בהמלצת מנור היא מונתה לספרנית, ובהמשך היא היתה למנהלת הספרייה כשמנור שימש כיועץ אמנותי. פעילותה בספרייה היתה רבת משמעות בשל בהקמת ארכיון תיעוד המחול הישראלי. בארכיון זה יש אוספים רבים ומיוחדים של יוצרים, להקות ומוסדות המתעדים את התפתחות המחול בישראל.
בתקופה שניהלה את הספרייה גילה היתה שותפה גם לפרסום מגוון ספרי מחול בשפה העברית ובהם חיי המחול של גרטרוד קראוס (1978) שכתב גיורא מנור; אגדתי – חלוץ המחול החדש בארץ ישראל (1986) בעריכת גיורא מנור; לרקוד עם החלום – ראשית המחול האמנותי בארץ ישראל (1991) שכתבה רות אשל; ותרגום ספרה של דוריס האמפרי אמנות עשיית המחולות (1984) על ידי גיורא מנור.
כשפרשה לגמלאות החליטה גילה שזה הזמן המתאים להתפנות ללימודים אקדמיים. בלימודיה לתואר ראשון שכנע אותה אחד המרצים להמשיך ללימודים בתואר שני, לימודים שנתנו לה את הכלים לכתוב את ספרה סיפורה של להקה: שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל (רסלינג, 2005). בספר זה היא מספרת את סיפורה של שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל מהקמת הלהקה ועד פרישתה של לוי-תנאי. היא מציגה את ההתקבלות של הלהקה בישראל לעומת אירופה וארצות הברית ואת המתחים שליוו את הלהקה מימיה הראשונים, כל זה ללא כחל ושרק.
גילה היתה מאותם אנשים שתרומתם לאמנות היתה ביצירת התנאים המאפשרים אותה. גדולתה וייחודה של גילה מתגלים בצוואה הלא כתובה שהשאירה לאחרים – יוזמות ופרויקטים שונים שהחלה להניע והשאירה לאחרים להמשיך ולהפעילם.
גילה טולידאנו הלכה לעולמה ב-27 לאוקטובר 2009 והיא בת 82 שנים, יהי זכרה ברוך.